נגה, תלמידה בכיתה י"א, כפר סבא. "אנשים חושבים שאם אני מכפר סבא, אז בטח הכל בסדר. ביטויים של להט"בופוביה יש בכל מקום, והמדריכים באיגי נתנו לי כוח ואומץ להיות מי שאני".

"יצאתי מהארון כלסבית בגיל 14 אבל כרגע אני מעדיפה פשוט לזרום עם זה ולא להגדיר את הזהות המינית שלי יותר מדי.

לפני שהייתי באיגי היו לי יחסית מעט חברים. לפני איגי הרגיש חשוך יותר- כאילו שום דבר לא היה מספיק. לא ממש הייתי בטוחה בעצמי ובגוף שלי, הייתי עדיין בארון וקצת מבולבלת לגבי הנטייה המינית שלי ותמיד נישאר מרחק ביני לבין ההורים והאחים שלי".

"כשנכנסתי לאיגי מצאתי בית, מצאתי משפחה אוהבת, חברים ובטחון עצמי. מצאתי מקום שבו אפשר להתלבט, לדבר ולהבין. כל שבוע חיכיתי שיגיע יום חמישי, היום של איגי, ולא פספסתי אפילו פעולה אחת.

אחרי הפיגוע במצעד הגאווה בירושלים קבלתי החלטה להיות פעילה בקבוצת יזמות ומנהיגות הנוער של איגי- שם אני מובילה ומקדמת פעילות לנוער גאה בכל הארץ.

איגי בשבילי זה האנשים. זה לבוא למצעדים, לסמינרים, להפגנות ולפעילויות, לראות את האנשים ולומר בלב וגם בקול רם שאני פשוט אוהבת כל אחד ואחת- והם אותי. זה לחנך ולהתחנך, וזה לעבור תהליך משמעותי כל פעם מחדש.

"להיות באיגי זו שפה וזה מרחב בטוח שאני יכולה להיות בו פשוט מי שאני, מוקפת בחברים ובמדריכים שכל כך כל כך אכפת להם, שממלאים את תפקידם בהתנדבות ושאפשר לפנות אליהם תמיד. להיות באיגי בשבילי זה גם להבין שאני רוצה לעסוק בחינוך כשאהיה גדולה.

הסיפור של

נגה פישמן

הצטרפו לאגודת הידידים